החלטה בתיק בש"א 6989/07

1. ביום 29.1.07 ניתנה על ידי החלטה בבש"א 19582/07, ובה נעתרתי לבקשת המשיב (להלן: " הבנק"), לחייב את המשיב במתן תצהיר גילוי מסמכים וכן לאפשר לבנק לקבל את כל המסמכים נשוא הבקשה (להלן: " ההחלטה").

2. המבקש הגיש ביום 21.1.07 בקשה לחייב את הבנק במתן תצהיר לטענות העובדתיות שהועלו על ידו במסגרת הבקשה (בש"א 2623/07), היא נשוא החלטתי זו (להלן: " הבש"א"). בבש"א טוען המבקש כי עמדות הבנק הוגשו ללא תצהיר התומך בהן ומאחר והן מעלות טענות עובדתיות, אשר המבקש סבור שאין בהן ממש, היה מקום לתמוך אותן בתצהיר. עיקר טענות המבקש לעניין זה מתמקדות בכך שלטעמו המסמכים מצויים ברובם בידי הבנק, בניגוד לטענת הבנק. הבנק הגיב לבקשה ובה הסב תשומת לב בא כוח המבקש כי כבר ניתנה החלטה בבקשה ולכן הבש"א מיותרת.

3. בנסיבות אלה, ביקשתי בהחלטה מיום 27.2.07, מבא כוח המבקש, להודיע האם עומד על בקשתו, אשר התייתרה לכאורה לאור ההחלטה בבקשה גופה.

4. בהודעה מיום 7.3.07 הודיע בא כוח המבקש כי מרשו עומד על הבקשה והוא אף מבקש מבית המשפט לעיין מחדש בהחלטה. בין יתר נימוקיו הוא כי בית המשפט לא נדרש לבש"א בעת מתן החלטתו בבקשה.
5. לאחר ששבתי ועיינתי בבקשה המקורית, בהחלטתי וכן בכתבי הטענות בבש"א, הגעתי לכלל דעה כי דין הבקשה להידחות, הן מהבחינה הדיונית והן המהותית.

מבחינה דיונית:

5.1        הטענה לפיה היה על הבנק לתמוך את טענותיו בתצהיר נטענה במפורש על ידי המשיב במסגרת כתבי הטענות בבקשה. בהחלטה התייחסתי מפורשות לטענה האמורה לפיה בקשת הבנק לא נתמכה בתצהיר. בהקשר זה  אפנה לעמוד 6 להחלטה, בה ציינתי במפורש:

" גם הטענה לפיה תגובת הבנק אינה נתמכת בתצהיר, לא מהווה טעם לדחות הבקשה. די בעיון בכתבי הטענות כדי לחייב את עורך הדין (המבקש - א.א.), לגלות את המסמכים ואין צורך בתצהיר שיפנה את בית המשפט ממילא לכתבי הטענות".

5.2        למותר לציין כי בית המשפט אינו יושב כערכאת ערעור על החלטותיו, ואם סבר בא כוח המבקש שנפלה שגגה בהחלטה, מחמת שהיה מקום שבית המשפט  יידחה את הבקשה מאחר ולא נתמכה בתצהיר, או שהיה מקום שבית המשפט יורה לבנק להגיש תצהיר, היה עליו לנקוט בהליכי ערעור.

5.3        לא קיימת בדין הוראה האפשרות לבקש לשנות החלטה לאחר שניתנה לגופו של עניין, באמצעות בקשה לעיון חוזר. בהקשר זה כבר קבע בית המשפט העליון לא אחת כי סדר הדין אינו מכיר בסוג זה של הליך וראה החלטת כב' השופטת פרוקצ'יה ברע"א 6992/03, אברהם פינקלזון נ' עו"ד דוד  מימון , (לא פורסם). אמנם תקנה 368 לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד -1984, מאפשרת שינוי של צו זמני, אם נשתנו נסיבות או התגלו עובדות חדשות, אך אין עסקינן בצו זמני אלא בהחלטה שניתנה במסגרת בקשה לגילויי מסמכים וספק אם התקנה חלה על החלטה מעין זו. יתרה מזאת, המבקש לא הצביע על כל נסיבות חדשות או עובדות שלא היו ידועות קודם למתן הצו, ובעטיין יש מקום לשנות את ההחלטה.

לגופם של דברים:

לטעמי אין בבקשה כל הנמקה שיש בה כדי לבסס סטייה מההחלטה:

5.4               גם אם צודק המבקש בטענתו לפיה מרבית המסמכים שגלויים מבוקש, נמצאים בידי הבנק, אין הדבר מצדיק כשלעצמו שינוי ההחלטה באופן שיש לדחות את הבקשה או למצער שהבנק יחוייב בהגשת תצהיר בעניין. בטוחני כי אם המבקש יהיה סבור שעניין זה כה מהותי לבירור התובענה, הוא יפנה את בית המשפט במהלך שמיעת הראיות לעניין זה תוך שיצביע על עמדת הבנק בבקשות הביניים. למותר לציין כי הבנק יהיה מחוייב באמור בשמו ומטעמו בכתבי הטענות גם בבקשות הביניים האמורות.

5.5               העובדה שיש בקיום ההחלטה משום הכבדה על המבקש, מצאה את ביטוייה בהחלטה. אם סבור המבקש כי ההכבדה אינה מתבטאת רק בעלות צילומים אלא בנוסף בהשקעת עבודה מיוחדת מצידו, עד כדי השבתת המשרד לפרק זמן של חודש, ניתן למנות פקיד אשר יבצע את העבודה האמורה, לקצוב מראש את שכרו, אשר יהיה חלק מהוצאות ההליך.

מכל הטעמים האמורים, באתי לידי מסקנה כי דין הבקשה להידחות. לפיכך לא ראיתי צורך לקיים דיון בבקשה, כפי שהבהרתי בהחלטתי  מיום 25.3.07, ולכן הדיון שנקבע מתבטל.

המבקש יישא בהוצאות המשיב בסך 3,000 ש"ח בצירוף מעמ.

המועד להגשת ערעור על ההחלטה, כמבוקש בבש"א 6986/07, מוארך בזאת עד ליום 1.5.07.

המזכירות תשגר את החלטתי בפקס לבאי כוח הצדדים.

ניתנה היום א' באייר, תשס"ז (19 באפריל 2007) בהעדר הצדדים.